גמרא
פירוש
לֹא יֹאמַר אֶבְרוֹר עֲשָׂרָה וְאֶטּוֹל מֵהֶן אֶחָד וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִים אֶלָּא כּוֹנְסָן לַדִּיר וּמוֹצִיא עֲשָׂרָה וְנוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד וְהַשְּׁאָר מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר.
וְהָתַנְיָא תִּשְׁעָה עָשָׂר טְלָאִים לֹא יֹאמַר אֶבְרוֹר עֲשָׂרָה וְאֶטּוֹל מֵהֶן אֶחָד וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִין אֶלָּא כּוֹנְסָן לַדִּיר וּמוֹצִיא עֲשָׂרָה וְנוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִין.
תַּרְגְּמַהּ רַב הוּנָא בַּר סְחוֹרָה קַמֵּיהּ דְּרָבָא בְּרִיגְלָא אבְּדִיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים עָסְקִינַן וְיָצְאוּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
והשאר פטורין – מלצרפן אע״ג דהכניסן כולן לדיר:
בריגלא – בשבת שלפני הרגל שדורשין בו. דהאי חד דנשתייר בדיר הי״ט חזי להשלים להכא ולהכא ואמרינן דספק מנין הראוי פטורין. ולישני ליה. אפילו בדיר של פתח אחד וכגון דמנה ט׳ וכי מטא י׳ קרא ההוא י׳ חד מרישא ומני עד עשרה דהשתא נפקו בין ט׳ ראשון בין ט׳ אחרון במנין הראוי:
קסבר – רב הונא משום הכי ליכא לתרוצא הכי משום דהוי עשירי שקראו אחד לא כלום עבד דעשירי מאליו קדוש למעשר אפילו שלא קראו עשירי והנך ט׳ דמשתיירו לית בהו מנין הראוי וצריכי לאיצטרופי לגורן אחד אבל בב׳ פתחים דט׳ נפקי מהכא וט׳ מהכא וא׳ נשתייר ודאי ראוי להשלים הכא והכא:
ולישני ליה – בחד פתח וכגון דמנאן זוגות זוגות שנים באחד עד שהגיע לט׳ הוו להו י״ח והוציא האחד שנשתייר וקראו עשירי לפטור הללו ט׳ והללו ט׳:
קסבר – רב הונא:
עשירי למנין בהמות הוא קדוש – ולא לחשבון המונה כלומר דלא אזלינן בתר מנין דידיה דמונן זוגות זוגות אלא כיון דנפקו ה׳ זוגות הרי י׳ בהמות והוי חד מנייהו קדוש ואידך ד׳ זוגות לית להו מנין הראוי ולא ליפטרו הלכך ליכא לשנויי הכי: זכאי אימיה דרב הונא בר סחורה – דאע״ג דלא הוה חכם כ״כ ותריץ לו הברייתא לרבא בריגלא לפני רבים וכיון כשתירצה לו כשמעתיה דרבא דאמר מנין הראוי פוטר: מנאן אחד – לאותן שנים התשיעי והעשירי מקולקלין דתשיעי הוי עשירי ועשירי הוי אחד עשר ושלמים ומעשר מעורבין זה בזה ואין נאכלין במומן דשלמים אית מנייהו חזה ושוק לכהנים ומעשר אין ממנו חזה ושוק לכהנים אלא אימורין למזבח ואי יהיב מיניה חזה ושוק לכהנים קא מייתי קדשים לבית הפסול דשמא כהנים לא היו מנויין לאוכלו מפני שיש להן קדשים אחרים ומשיירין אותו חוץ לזמנו ונמצאו באין לבית הפסול דהא חזה ושוק דמעשר ודאי מותר לישראל הלכך לית להו תקנה אלא שניהם ירעו עד שיסתאבו ויפדה האחד של שלמים במעות ואחר כך נאכלין כולן לישראל: מנאן זוגות זוגות – וכשהגיע לזוג י׳ נטל ב׳ למעשר:
קינטרין שמונה מאה ונוטל י׳ ממאה: למנין שלו הוא קדוש – כמו שהוא מונן:
למנין בהמות כדאמרן: אלא למאן דאמר למנין בהמות קדוש אמאי מקולקלין א״כ הוה ליה כאילו קרא לודאי תשיעי תשיעי ולודאי עשירי עשירי: אמר לך ר׳ יוחנן – ומתרץ אליבא דרב כהנא דכי אמינא למנין בהמות קדוש היכא דאיכוון לאפוקינהו כולהו זוגות זוגות או קינטרין אבל הכא במתני׳ דנפק ממילא דקתני יצאו שנים כאחד מעצמו לא קדוש למנין בהמה אלא למנין שלו: מנאן למפרע – שלראשון קרא י׳ לשני ט׳ עד א׳: הואיל דאיתיה במנינא פרסא – דלעשרה קרו חד הוי האי חד כמו עשירי למנין שלו וקדוש1 שלשתן מקודשות ולא קא מיירי בנתערבו: הט׳ נאכל במומו – כשיפול בו מום הואיל וקראו שם מעשר ומעשר גמור לא הוי להקרבה דהא תשיעי הוא אלא נאכל במומו:
והי׳ מעשר – וחזי להקרבה אע״ג דקראו ט׳ די׳ ודאי מאליו הוא קדוש:
ואחד עשר קרב שלמים – דמאחר דקדש י׳ ודאי הוי האיך שלמים ועוד מש״ה קדיש האי י״א דכיון דנעקר שם י׳ מי׳ ונקרא ט׳ וי״א נקרא י׳ מש״ה תפיס בו קדושת שלמים מאחר שקדש עשירי ודאי ועושה תמורה שאם המיר בהמה אחרת באותו אחד עשר הוי נתפס בתמורה: וכי יש תמורה עושה תמורה – כלומר האי י״א גופיה הוי תמורת מעשר כדקאמר בגמ׳ טעות מעשר תמורה הוי (או תמורה) והיאך עושה תמורה והלא אין ממירין וחוזרין וממירין:
אמרי משום ר׳ מאיר אילו היה תמורה לא היה קרב – כלומר ודאי דאין תמורה עושה תמורה והכא האי אחד עשר לאו תמורה היא דלא הויא כשאר תמורה אלא שם מעשר איקרי עליה ולהכי קרבה אבל אי הויא תמורת הגוף של מעשר כדרך שאר תמורות לא הות קרבה דהא גרסינן בפרק ראשון של מסכת תמורה תנו רבנן לא יבקר כו׳ עד רבי אומר למה יצא מעשר מעתה לדונו בתמורת שמו ובתמורת גופו לומר לך תמורת שמו קרבה תמורת גופו לא קרבה. והאי אחד עשר תמורת שמו היא ולהכי קרבה ולהכי עושה תמורה דליתה כשאר תמורה דשאר תמורה תמורת הגוף הויא:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
קסבר – רב הונא:
עשירי למנין בהמות הוא קדוש – ולא לחשבון המונה כלומר דלא אזלינן בתר מנין דידיה דמונן זוגות זוגות אלא כיון דנפקו ה׳ זוגות הרי י׳ בהמות והוי חד מנייהו קדוש ואידך ד׳ זוגות לית להו מנין הראוי ולא ליפטרו הלכך ליכא לשנויי הכי: זכאי אימיה דרב הונא בר סחורה – דאע״ג דלא הוה חכם כ״כ ותריץ לו הברייתא לרבא בריגלא לפני רבים וכיון כשתירצה לו כשמעתיה דרבא דאמר מנין הראוי פוטר: מנאן אחד – לאותן שנים התשיעי והעשירי מקולקלין דתשיעי הוי עשירי ועשירי הוי אחד עשר ושלמים ומעשר מעורבין זה בזה ואין נאכלין במומן דשלמים אית מנייהו חזה ושוק לכהנים ומעשר אין ממנו חזה ושוק לכהנים אלא אימורין למזבח ואי יהיב מיניה חזה ושוק לכהנים קא מייתי קדשים לבית הפסול דשמא כהנים לא היו מנויין לאוכלו מפני שיש להן קדשים אחרים ומשיירין אותו חוץ לזמנו ונמצאו באין לבית הפסול דהא חזה ושוק דמעשר ודאי מותר לישראל הלכך לית להו תקנה אלא שניהם ירעו עד שיסתאבו ויפדה האחד של שלמים במעות ואחר כך נאכלין כולן לישראל: מנאן זוגות זוגות – וכשהגיע לזוג י׳ נטל ב׳ למעשר:
קינטרין שמונה מאה ונוטל י׳ ממאה: למנין שלו הוא קדוש – כמו שהוא מונן:
למנין בהמות כדאמרן: אלא למאן דאמר למנין בהמות קדוש אמאי מקולקלין א״כ הוה ליה כאילו קרא לודאי תשיעי תשיעי ולודאי עשירי עשירי: אמר לך ר׳ יוחנן – ומתרץ אליבא דרב כהנא דכי אמינא למנין בהמות קדוש היכא דאיכוון לאפוקינהו כולהו זוגות זוגות או קינטרין אבל הכא במתני׳ דנפק ממילא דקתני יצאו שנים כאחד מעצמו לא קדוש למנין בהמה אלא למנין שלו: מנאן למפרע – שלראשון קרא י׳ לשני ט׳ עד א׳: הואיל דאיתיה במנינא פרסא – דלעשרה קרו חד הוי האי חד כמו עשירי למנין שלו וקדוש1 שלשתן מקודשות ולא קא מיירי בנתערבו: הט׳ נאכל במומו – כשיפול בו מום הואיל וקראו שם מעשר ומעשר גמור לא הוי להקרבה דהא תשיעי הוא אלא נאכל במומו:
והי׳ מעשר – וחזי להקרבה אע״ג דקראו ט׳ די׳ ודאי מאליו הוא קדוש:
ואחד עשר קרב שלמים – דמאחר דקדש י׳ ודאי הוי האיך שלמים ועוד מש״ה קדיש האי י״א דכיון דנעקר שם י׳ מי׳ ונקרא ט׳ וי״א נקרא י׳ מש״ה תפיס בו קדושת שלמים מאחר שקדש עשירי ודאי ועושה תמורה שאם המיר בהמה אחרת באותו אחד עשר הוי נתפס בתמורה: וכי יש תמורה עושה תמורה – כלומר האי י״א גופיה הוי תמורת מעשר כדקאמר בגמ׳ טעות מעשר תמורה הוי (או תמורה) והיאך עושה תמורה והלא אין ממירין וחוזרין וממירין:
אמרי משום ר׳ מאיר אילו היה תמורה לא היה קרב – כלומר ודאי דאין תמורה עושה תמורה והכא האי אחד עשר לאו תמורה היא דלא הויא כשאר תמורה אלא שם מעשר איקרי עליה ולהכי קרבה אבל אי הויא תמורת הגוף של מעשר כדרך שאר תמורות לא הות קרבה דהא גרסינן בפרק ראשון של מסכת תמורה תנו רבנן לא יבקר כו׳ עד רבי אומר למה יצא מעשר מעתה לדונו בתמורת שמו ובתמורת גופו לומר לך תמורת שמו קרבה תמורת גופו לא קרבה. והאי אחד עשר תמורת שמו היא ולהכי קרבה ולהכי עושה תמורה דליתה כשאר תמורה דשאר תמורה תמורת הגוף הויא:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 שייך למתני׳
הערות
Gemara
Peirush